איילון חב' לביטוח בע"מ נ' סאמי

פסק דין

1.התביעה שבפני היא תביעת שבוב בגין תאונת דרכים שהתרחשה בין רכבו של המבוטח (להלן-"המבוטח") לבין אופנוע בו נהג הנתבע, ביום 6.11.06. כל נהג טוען לאחריות של הנהג השני, לתאונה.

2.בחנתי תחילה, את עדויות הנהגים. מהעדויות עולה כי עובר לתאונה החל כבר המבוטח לחצות את הצומת מרח' בני ברית לרח' הנביאים, כשפניו מועדות שמאלה. הנתבע, שנסע באופנוע עקף, על פי עדותו, מס' רכבים ובהגיעו לצומת בעת פנייתו של המבוטח שמאלה התנגשו הרכבים. הנתבע, פגע במכסה המנוע של המבוטח ונפל לכביש.

3.התובע העיד על עצירתו והמתנתו בטרם יציאתו מרח' בני ברית לרח' הנביאים, בהתאם לתמרור עצור שהורה לו כך וכן העיד, על עצירתו של רכב טרנזיט שנסע ב רח' הנביאים, אשר אפשר לו להיכנס לצומת. לדבריו, הוא בחן את התנועה לשני הצדדים ושדה הראיה שלו לימין היה מוגבל וכן, הוא שדה הראיה לשמאל היה מוגבל אך הוא לא ציפה שיבואו רכבים מצד שמאל כי אם מימין . לפיכך, עיקר מעייניו היו לצד ימין (עמ' 7 שורות 26-34). לפיכך, הוא גלש לאט לתוך הצומת (עמ' 6 שורות 29-35 ועמ' 7 שורות 1-4 ). לדברי העד, הוא לא הבחין כלל באופנוע אלא ברגע התאונה, בעת שהנתבע "עף" על מכסה המנוע שלו.

לאחר התאונה, שילם הנתבע לחברה שהרכב של המבוטח בבעלותה, את נזקיה העקיפים כפי שעולה מעדויותיהם של התובע והנתבע.

4.הנתבע העיד מנגד, על התפרצותו של המבוטח לרח' נביאים בהגיעו מכביש צדדי מבלי שעצר קודם לכן למרות תמרור שהורה לו לעצור. בהמשך דבריו הודה הנתבע כי הוא לא ראה את רכבו של המבוטח קודם תאונה אם עצר או עצר בהיותו ברח' הצדדי ממנו הוא הגיע וכלל לא ידע כי קיימת צומת בהמשך הכביש (עמ' 12 שורות 21-33). הנתבע הוסיף וטען כי בכביש ממנו הגיע התובע, היה מוצב תמרור האוסר פנייה שמאלה. לראייה הגיש את התמונות שסומנו נ/1 , שעותק מהן צורף לכתב ההגנה והתמונות המקוריות, הוגשו בדיון. המבוטח, מכחיש קיומו של תמרור זה בקרות התאונה.

5.מעדותו של הנתבע עולה כי הוא עקף ברציפות מס' רכבים שהיו בשיירה עקב פקק תנועה, באופן המתיישב עם עדותו של המבוטח, בדבר שיירת רכבים ברח' הנביאים. לדברי הנתבע, הוא לא סטה לנתיב הנגדי בעת ביצוע העקיפה (עמ' 12 שורות 3-17).

דיון ומסקנות:

6. עדותו של הנתבע על כך שהמבוטח התפרץ לכביש הראשי ללא עצירה, אינה מתיישבת עם הודאתו כי הוא לא ראה כי קיימת צומת. אם לא ראה צומת, הכיצד יכול היה לראות את נהג התובעת מגיח במפתיע אם לאו. בהתאם לכך, בתשובותיו בחקירתו הנגדית מודה הנתבע כי לא ראה אם המבוטח עצר או לא וצפוי שיהיה לו קושי להבחין במבוטח שכן שדה הראייה שלו לא היה טוב לאור שיירת רכבים שהיתה לפני הנתבע.

7.מעדותו של הנתבע התרשמתי כי הוא שם לו למטרה, לעקוף את השיירה שלפניו הואיל ומיהר ליעד נסיעתו. אילו בחן הנתבע את התנועה בכביש בו נסע, יכול היה להבחין בגלישתו של המבוטח לרחוב הנביאים שכן רכבו של המבוטח הוא רכב גיפ, הגבוה מרכבים פרטיים וכן לאור עצירת רכב הטרנזיט אשר ניתן היה ללמוד מכך, על כניסת רכב במרווח שנוצר עבור המבוטח לצורך השתלבותו בכביש. היה על כן על הנתבע, ללמוד מתנאי התנועה על כניסת רכב לכביש ולבחון היטב, אם ניתן ומותר לפי הוראות פקודת התעבורה, לבצע את העקיפה בנסיבות אלו.

8.לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. התנהגותו של הנתבע בתשלום לבעלים על הרכב המבוטח בגין נזקיו העקיפים, מלמדת גם היא על הכרתו באחריותו לתאונה. יתירה מכך, הנתבע הודה והורשע בגין התאונה על פי תיאור נסיבות התאונה בכתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 2612/07 שהוגש ביום 3/7/07.

לא השתכנעתי מטענות הנתבע, כי הוא הודה בפרטי האישום לנוכח היעדר רישיון לאופנוע כי אם לרכב פרטי, בידו. להיפך הוא הנכון, אם אכן חשש הנתבע בגין היעדר רישיון והחמרה בעונשו, צפוי היה שיימנע מהודאה בפרטי האישום והעבירות שיוחסו לו ויוכיח כי הוא אינו אחראי לתאונה. בכך, מטבע הדברים היה כדי להקל מחומרת העבירות.

זאת לא עשה הנתבע וכן, נמנע מלטעון במסגרת ההליך הקודם שנידון בבית המשפט לתעבורה כאמור, כי המבוטח פנה שמאלה בניגוד לתמרור האוסר זאת.

אילו אכן היה מוצב תמרור זה בקרות התאונה ואם אכן היו בידי הנתבע תמונות המעידות על כך, היה הנתבע מוסר זאת כבר בהודעתו במשטרה ומציג את התמונות בפני בית המשפט לתעבורה בטרם הרשעתו.

לא הוכח כי התמונות, צולמו כטענת הנתבע, כשבוע לאחר התאונה והללו עומדות בסתירה לתשריט של בוחן התנועה (ת/3) ממנו עולה בבירור כי היו מוצבים במקום תמרורי עצור ( ב-37) בשני צידי הכביש, שהונחו על חלקו האחורי של תמרור אין כניסה (ב-2), שהוצב מכיוון רח' הנביאים.

אילו היה מוצב תמרור האוסר על המבוטח לפנות שמאלה , היה המבוטח נחקר במשטרה לא רק בשאלת כיבוד תמרור עצור כפי שנעשה בפועל בחקירתו, כי אם גם על אי כיבוד תמרור האוסר פניה שמאלה ( ההודעה סומנה נ/1).

בנסיבות אלו, אני מעדיפה את עדותו של המבוטח, שעשה עלי רושם מהימן, שלא היה מוצב תמרור האוסר פניה שמאלה.

9. יחד עם זאת, למבוטח רשלנות תורמת לתאונה, הואיל והוא החל להשתלב בצומת בעת ששדה הראיה שלו מכיוון נסיעתו של הנתבע לא היה טוב ובשים לב להבחנתו באופנוע רק בקרות התאונה. בכניסתו האיטית לצומת, יכול היה להבחין בנסיעתו של הנתבע משמאל לשיירת הרכבים אילו בחן היטב את התנועה.

אחריותו של המבוטח, היא בשיעור נמוך שכן הנתבע יצר בנסיעתו את התנאים שהכבידו על האפשרות להבחין בו. הנתבע כמובא לעיל, עקף שיירת רכבים ונסיעתו היתה מהירה, לפי תוצאות התאונה ובהתאם לעדותו על כך שמיהר להגיע ליעדו. מנגד, נסיעתו של המבוטח היתה איטית שכן הוא החל בהשתלבות בכביש לאחר עצירתו קודם לכן. כך גם, מיקום נזקי רכבו של המבוטח בגלגל ובכנף הקדמי, בעוד חזית הרכב לא ניזוקה שכן השתלבה כבר בכביש, מעידים על כך שהמבוטח, הקדים להיכנס לצומת לפני הנתבע. על כן, הנתבע הפתיע את המבוטח בנסיעתו שם, ולא להיפך.

10. לפיכך, אני קובעת כי למבוטח אחריות לתאונה בשיעור של 10% לתאונה.